יום שבת, 16 בינואר 2010

דברי סיום

שלום לכולם,
היום תקבלו חזרה את העבודות שלכם ותסיימו את השיעור "ילדות ונעורים בתקופת השואה". אין זו הפעם האחרונה שתלמדו על השואה, המאורע הנורא הזה מלווה כל אזרח ישראלי והוא חלק מהזהות שלנו כיהודים וכציונים. אני מאמין שכל דיון במשמעויות של השואה והשפעתה על חיינו בהווה, צריך להיות מבוסס על ידע. בקורס הזה ניסיתי להעניק לכם ידע על שהתרחש בשואה, תוך התמקדות בחיי ילדים ובני נוער.
אך יותר מכך, היה חשוב לי להראות לכם שאתם מסוגלים לרכוש את הידע הזה באופן עצמאי ע"י קריאה במקורות וכתיבת עבודת חקר. רובכם אכן כתבתם עבודות מעניינות המעידות על סקרנות וחשיבה ביקורתית.
אני מקווה שתמשיכו ללמוד ולחקור בנושא גם הלאה.

אני מבקש מכם עתה לכתוב כמה מילים על החוויה שלכם כלומדים. תוכלו להתמקד בתחומים שונים עליהם ניתן דגש בשיעור הזה: למידה עצמית או בקבוצות, שימוש במחשב בלמידה, עבודת חקר, שימוש בבלוג או או בתוכנת דיגלו, עבודה בחדר מחשבים או בכיתה.
כתבו את התייחסותכם בחלון התגובה בבלוג זה.

שלכם,
יורם חיים


יום שבת, 9 בינואר 2010

משוב על השיעור

הכנסו לקישור הבא ומלאו את המשוב.
תודה!

במקרה שהקישור לא עובד העתיקו את הכתובת הבאה לדפדפן:


מועד המשוב הסתיים. תודה על השתתפותכם.
תוכלו לראות את תוצאות המשוב כאן

יום שישי, 1 בינואר 2010

זיכרון והנצחת השואה - תערוכת הציורים של פאול קור

זיכרון והנצחת השואה - התערוכה של פאול קור "6 תמונות לזכר 6 מיליונים"

צפו בתערוכת הציורים של פאול קור

נצפה יחד בתערוכה ונדון בסוגיות הקשורות לצורך ולחשיבות של הנצחת זכר השואה

אתם מוזמנים לצפות בסרט קצר בו הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר מועצת יד ושם, נושא דרשה מרגשת על חשיבות הנצחת היהודים שנספו בשואה. הרב לאו, שבעצמו שרד את השואה כילד במחנה הריכוז בוכנוולד, קורא ליהודים ברחבי העולם להצטרף אל מאמצים לאתר ולגאול את השמות של כל נספה שואה ולמלא עבורם דפי עֵד לזכרם. מתוך: אתר יד ושם

פתחו את הדיגלו במפה: שואה - פאול קור

הפתרון הסופי

"הפתרון הסופי" היה שם הקוד שנתנו הנאצים לרצח ההמוני והמתוכנן של היהודים באירופה.
הרצח בבורות הירי - הרצח החל ביוני 1941 כאשר יחידות הצבא הגרמני פלשו לרוסיה. יחידות הס"ס שנלוו לצבא הגרמני רצחו המוני יהודים, ללא אבחנה בבורות ירי.
מיד לאחר כניסת יחידות הצבא הגרמני לעיר מסויימת, עם השלמת הכיבוש הצבאי, נכנסו לעיר אנשי יחידות הס"ס. אנשיהם הורו ליהודים לצאת את בתיהם. הם הובלו בדרך כלל לחפירה שהוכנה מראש או לתעלה נגד טנקים בקרבת מקום לעיר. כאשר הגיעו למקום, הופרדו על-פי רוב לקבוצות של גברים, נשים וילדים לחוד. הם אולצו להתפשט, הועמדו בקצה התעלה או הבור, ונורו למוות. לאחר מכן כוסתה החפירה בעפר. במקרים מסויימים אולצו הקורבנות עצמם לחפור את בורות ההריגה של עצמם. במקרים רבים הסתייעו החיילים בכנופיות מקומיות (ליטאים, אוקראינים ואחרים) לביצוע הרציחות.
בשיטה הזו נרצחו כמליון וחצי יהודים.

רצח היהודים במחנות ההשמדה - בסוף 1941 החלו הנאצים לחסל את הגטאות בפולין ולשלוח את יושביהם להשמדה במחנות בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה.
הרצח במחנות אל בוצע בעזרת גז, חד תחמוצת הפחמן, שסיפקו מנועי בנזין או סולר, שהוצבו מחוץ לתאי ההשמדה.

שיטת הגירוש מהגטאות למחנות ההשמדה היתה אחידה ברוב המקומות במזרח אירופה. עקרונותיה היו: הפתעה, מהירות, הפעלת טרור והקפדה על כך שהקורבנות לא ידעו על היעדים האמיתיים של הגירוש. הגורמים האחראים לגירוש נהגו להודיע ליודנרטים, ובאמצעותם ליהודי הגטו, על גירושם יום לפני הגירוש המתוכנן, ולפעמים באותו יום, וליודנרטים נאמר שהיהודים מועברים למחנות עבודה אי שם במזרח. בעת ובעונה אחת הוקף הגטו במשמרות חזקים של כוחות ביטחון גרמניים, כדי למנוע בריחה. כאשר לא היה היודנרט יכול לספק, באמצעות המשטרה היהודית, את המכסה שנדרשה, הוכנסו לגטו כוחות של גרמנים ואוקראינים, והם פרצו לבתים ולחצרות והוציאו מתוכם את היהודים המתחבאים. במהלך אקציות הגירוש נורו רבים בתוך הבתים, במחבואים וברחובות, ובהם גם זקנים וחולים שלא היה בכוחם ללכת, ויהודים שגילו התנגדות לגירוש. לאחר הוצאתם מהגטו הובלו היהודים, בדרך כלל ברגל, לתחנות הרכבת, והועלו לקרונות המשא. הצפיפות בתוך הקרונות היתה איומה, ולפעמים נדחסו לתוך קרון עד 150 נפש. הנסיעה מתחנת ההעמסה ועד לתחנת ההשמדה, שארכה בתנאים רגילים שעות אחדות, התנהלה לפעמים ימים, הרכבות הוחזקו שעות רבות בתחנות ועל מסילות ברזל אי-שם בדרך. בתנאים הקשים של צפיפות בקרונות, בלי מים ובלי כל תנאי תברואה, בחום הקיץ ובקור החורף, מתו רבים מהיהודים בתוך הקרונות. לעיתים הגיעו למחנות ההשמדה רכבות ובהם עשרות ואף מאות רבות של גוויות.

מחנה ההשמדה אושוויץ - בסוף שנת 1943 הסתיימה השמדת כמעט כל יהודי פולין ולכן לא היה עוד צורך במחנות ההשמדה בלזץ, טרבלינקה וסוביבור והם פורקו באופן הדרגתי עד 1943. הנאצים החליטו להכשיר את מחנה אשוויץ כמחנה השמדה עיקרי שלהם וזאת משום מקומו בעורק תחבורה חשוב. במהלך 1943 הפך הוא להיות מחנה ההשמדה העיקרי של הגרמנים ליהודי מזרח ומערב אירופה. באשוויץ השתמשו בגז צקלון B לרצח הקורבנות.

בחודשים נובמבר – דצמבר הופסקה פעילותו של המחנה וחלק ממתקני הרצח פורקו כדי להעבירם לגרמניה (הסיבה התקדמות הצבא הרוסי). באמצע ינואר 1945 התקרב הצבא הרוסי למחנה והנאצים פינו את רוב האסירים ב"צעדות המוות". ב 27 בינואר 1945 נכנסו כוחות רוסים למחנה ושחררו 7650 אסירים. מחנה אשוויץ הפך לסמל "הפתרון הסופי" כולו.

נא לעבור לפעילות הבאה: תערוכה של פאול קור