יום שישי, 23 באוקטובר 2009

מדריך כתיבת עבודת חקר - שלב ראשון בחירת נושא העבודה

כתיבת עבודת חקר בהיסטוריה בשלבים

בשיעור זה, נלמד כיצד לכתוב עבודה אקדמית. נושאי העבודות שיהיה עליכם להגיש במסגרת קורס זה יהיו תחת המסגרת הכללית של הקורס, כלומר ילדות ונעורים בתקופת השואה. מכוון שנושא השואה רחב מאוד, וכדי לא להתפזר יותר מדי, השיעורים שלנו והעבודות שלכם יתמקדו בחיי הילדים ובני הנוער בגטאות של פולין מהקמתם ב 1939 ועד חיסולם בשנת 1943.

עד היום, כאשר רצינו לכתוב עבודה, ניגשנו לאנציקלופדיה או לספר אחר וסיכמנו את החומר. היתה זו עבודה סיכומית. בקורס זה תדרשו ללמוד ולכתוב בפועל, עבודת חקר, שהיא שונה מעבודה סיכומית בזה, שהיא דורשת מהכותב לשאול שאלה סצפיציפית ולענות עליה באופן מסודר והגיוני תוך שימוש במקורות ראשוניים ומשניים.

מקור ראשוני – מקור שלא עבר עיבוד וניתוח. למשל, יומן של ילד שחי בתקופת השואה, ראיון עם אדם שחי בתקופה זו. החוקר (כלומר אתם) קורא את המקור, מנתח אותו, משווה אותו למקורות אחרים ולומד ממנו על ההיסטוריה של אותה תקופה.

מקור משני – מקור שעבר עיבוד וניתוח. למשל, מחקר או ספר שנערך על משחקי ילדים בשואה, או על אלימות בקרב בני נוער בגטאות וכדומה. העבודה שלכם, תהיה גם היא בסופו של דבר, מקור משני. חוקר היסטוריה משתדל שהמחקר שלו יסתמך על שני סוגי המקורות.

נושא העבודה

לפני שמתחילים, עליכם לבחור נושא לעבודה. כדי שנושא העבודה לא יהיה רחב מדי (העבודה שאתם נדרשים לכתוב היא בת 10 עמודים), יש להתמקד בזמן ומקום מסויימים. כלומר נושא העבודה לא יכול להיות, "ילדות ונעורים בתקופת השואה" אלא נושא סצפיציפי יותר.

דוגמה:

נושא הקורס: ילדות ונעורים בתקופת השואה.

נושא העבודה: בני נוער בגטו וורשה.

איך נמצא נושא לעבודה? כאן אין ברירה אלא לגשת לספריה לפתוח ספרים העוסקים בגטאות בתקופת השואה או לגשת לאינטרט ולחפש חומר על ילדים ובני נוער בתקופה זו. אתר מצויין היכול להוות נקודת פתיחה לקריאה יהיה אתר יד ושם בו אפשר למצוא מידע רב אודות השואה (עדויות, ערכי אנצקלופדיה, יומנים ותמונות).

אתר נוסף יהיה אתר מט"ח

אחרי שבחרתם לעצמכם נושא המעניין אתכם, שאלו את עצמיכם מספר שאלות (הן יעזרו לכם להבין האם הנושא שבחרתם יכול באופן מעשי, להפוך לעבודה):

  • האם הנושא מעניין אותי באופן אישי ומעורר בי סקרנות ?
  • האם יש באפשרותי להשיג מקורות מידע בנושא? (ספרים, מסמכים, ראיונות, תמונות, סרטים, מקורות מהאינטרנט). כדאי להתייעץ עם הספרנית בספרייה ולעיין באנצקלופדיות.
  • האם הנושא אינו רחב מידי? האם יש בו מיקוד של זמן ומקום?

לאחר שעניתם על השאלות ואתם שבעי רצון מהתשובות, יש לגשת לנסוח שאלת החקר.

משימתכם לשיעור זה:

גשו עכשיו לאתר יד ושם עיינו באתר והגישו לי דף עם הצעה לנושא העבודה, מתחת לנושא רשמו מה היה מעניין אתכם לחקור בנושא הזה.

אני יכול להמליץ בניכם על כמה כיוונים אפשריים:

  • ילדים יהודים בגרמניה בשנים 1933-1939
  • ילדים בגטאות (עבודה, משחקים, לימודים, עבודה, הברחת מזון ועוד)
  • פעילות תנועות הנוער בגטאות
  • פעילות חינוכית ולימודית בגטאות
  • יחסי ילדים והורים בגטאות
  • ילדים יתומים בגטאות
  • ילדים במסתור (מנזרים, בתים של נוצרים) והצלת ילדים ע"י חסידי אומות עולם
  • השתתפות של ילדים במרידות בגטאות
  • שיקום של ילדים יהודיים אחרי השואה


חיי היומיום בגטאות

הכנסו לאתר הבא: http://ghetto.galim.org.il/
אפשר למצוא שם מידע רב על החיים של הילדים בגטאות. עדויות הווידאו מאוד מעניינות.

יום רביעי, 7 באוקטובר 2009

דף עבודה לשיעור "פריצתה של מלחמת העולם השניה, כיבושה של פולין והקמת הגטאות"

ההוראה לענידת טלאי צהוב

"יומני היקר, היום ניתנה פקודה, שמהיום והלאה חייבים כל היהודים לשאת טלאי צהוב בצורת כוכב. פגשתי אנשים העונדים טלאי צהוב. הם נראו מדוכאים והלכו בראש מורכן."
מתוך: היימן א.,
יומנה של אווה היימן, יד ושם, ירושלים, 1964 , עמ' 59-60.

"סירבתי לצאת מהבית. אני לא מוכנה לענוד טלאי צהוב! לא אופיע בפומבי עם אות קלון יהודי! אני לא מוכנה שיראו אותי עם הדבר הנורא הזה. אם מישהו מבני כיתתי יראה אותי, אני אמות! חשתי פגועה וכועסת על ששמו אותי למשל-ולשנינה, כדי להבליט ולהשפיל אותי. יהודיה או פושעת, מה ההבדל? האם יש הבדל בכוונות שלהם? האם יש הבדל בבושה ובחוסר ישע שאני חשה? חדלתי להיות יצור אנושי, והפכתי לחפץ" (ליוויה, בת 12, הונגריה).

שאלות - העתיקו את השאלות בדף זה לחלון בתגובה וענו על השאלות

שם התלמיד/ה ____________

כתובת דואר אלקטרוני:

  1. ע"פ העדויות, כיצד השפיעה הגזרה של ענידת טלאי צהוב על תחושותיהם של הילדים?
  2. מהי כוונתה של הילדה ליוויה כאשר היא אומרת: "חדלתי להיות יצור אנושי, והפכתי לחפץ"?
  3. מדוע לדעתכם חייבו הנאצים את היהודים לענוד טלאי צהוב?

מידע: לא היה קושי לזהות את רוב היהודים בפולין בשל לבושם, ושפת דיבורם (דיברו בשפת היידיש). לעומתם, היו יהודים שנטמעו בחברה הפולנית והיה קשה יותר לזהותם ע"פ המראה החיצוני.

החרמת הרכוש

" 7 באפריל 1944 היום באו בשביל האופניים שלי. כמעט שגרמתי לתקלה גדולה. יודע אתה, יומני הקטן, מזה בלבד שהשוטרים נכנסו לבית, נבהלתי באופן מחריד. יודעת אני כי השוטרים מביאים עתה רק צרות אתם, בכל מקום שהם נכנסים... ובכן, יומני הקטן, התנפלתי על הארץ ומלמטה חיבקתי את הגלגל האחורי של האופנים שלי וצעקתי כל מיני דברים אל השוטרים: "שתתביישו לקחת אופניים של ילדה! הרי זה מעשה גנבה!" שנה ומחצה אספנו את הכספים לקניית האופניים[...] שוטר אחד היה מרוגז מאוד - הוא אמר: "רק זה צריך עוד, שילדה יהודית תעשה קומדיה שכזאת כשלוקחים אופניים שלה. שום צאצא של יהודים לא מגיע לו עוד שיחזיק באופניים. גם לחם לא מגיע להם ליהודים, שלא יזללו את הכל, אלא יניחו לפיותיהם של החיילים". יכול אתה לתאר לך, יומני הקטן, מה הרגשתי כשאמרו לי זאת לתוך הפנים". מתוך: היימן א., יומנה של אווה היימן, יד ושם, ירושלים, 1964 , עמ' 59-60.
שאלה
4) שוד האופניים, שנעשה ע"י השוטרים היה משמעותי עבור אווה לא רק משום שנלקח ממנה חפץ יקר, היו למעשה גם משמעויות נוספות וקשות יותר. הסבירו מדוע הגיבה אווה תגובה קשה כל־כך ללקיחת האופניים?

הכליאה בתוך גטו וחיי היומיום בגטו

"את כל היהודים העבירו לאזור אחר בעיר, שבו הקימו גטו מוקף גדרות. לא יכולנו להעביר הרבה דברים כי את המכונית של אבא החרימו ונשאנו בעצמנו את החפצים."
(מיכאל)
מתוך: מורגנשטרן נ. ושגיא כ.,
ילדים מבוגרים, יד ושם, ירושלים 1996, עמ' 49.

גטו ורשה – פולין (מתוך עדותה של ינינה זמיאן , ,VD 98 ארכיון יד ושם)

בדירה של 5 חדרים יכלו לגור עד ל 40- איש , אז תתאר לך בבוקר תור לבית שימוש , או מקום במטבח . איזה מריבות היו בין אנשים .

עוד בהתחלה היה מה לבשל , מתי לבשל , ואיך . בישול לא היה על הגז , אלא על עצים ועל

פחמים למי שעוד היה . זה לוקח זמן , אז היו מקרים שאנשים עזבו את הדירה מכיוון שלא

יכלו לחיות עם אנשים אחרים .

מה עושים בתקופה זו בחור ובחורה אם רוצים להיפגש ? בלי אבא , אמא , ומשפחה , ויש לזכור שיש גם שעת עוצר בשבע וחצי . יש רק מקום אחד שאפשר להיפגש בו , וזה חדר

מדרגות .

שם הם ישבו והתנשקו או ודיברו , שאף אחד לא ישמע , כי אפילו במטבח היה תמיד מישהו

לן , זה היה מקום לרומנטיקה ."

"בגטוהיו לי חברים וחברות והייתי מאוד פעילה. היה שם קומיטאט [מועצה] של ועד הבית , ועד נשים , ועד הנוער וועד הילדים . לילדים עשו בחצר מגרש לכדורגל והיינו פעילים מאוד ,הסביבה היתה נחמדה ופגשתי שם איזה בחור שהואאומנם היו בעיות , לדוגמא האוכל ,לנו כבר לא היה אז כבר כסף וקיבלנו עזרה . היו בתי מטבח ליהודים , …

היתה לי חברה והגיעו הדברים עד כדי כך שהיה שם גג מרעפים ועל הגג הזה אנחנו בקיץ

היינו שוכבים ומשתזפים .

היו לנו ערבים של משחקים וערבים של נשפים , כל נשף כזה היה בשביל לאסוף כסף לבתי

יתומים , למשל בית היתומים של קורצ'אק היה מולנואו לפליטים . אבל היו נשפים . ואנחנו חיברנו שירים לנשפים האלה .

היתה גם ספריה . כל דייר נתן את כל הספרים שהיו לו יכולת לקחת ספרים , כי הגרמנים סגרו את כל בתי המסחר לספרים ואת הספריות בהשאלה של היהודים .

אני זוכרת שמישהו התאבד , זרק את עצמו מאיזה קומה חמישית ואז אמרו שכשנופלת כיכר

לחם מקומה חמישית אז כולם רצים לתפוס אותה , אבל כשנופל אדם אף אחד לא שם לב ."

שאלות:

4) ינינה מתארת את מציאות קשה של חיים במחסור, כמה משפחות מתגוררות בצפיפות באותה דירה, נאלצות להתחלק ביניהן בכל. התנאים הללו גרמו למריבות וסכסוכים בין המשפחות ובתוכן. מהמשפטים האחרונים בעדות אנו למדים, שהיו גם מקרים קיצוניים של כהות חושים וחוסר רגישות לחיי אדם.

למרות מציאות החיים הקשה, מזהים בעדותה גם אלמנטים של "חיים נורמאליים", במיוחד בשגרת חייהם של הילדים.

א) ציינו את הביטויים "לחיים נורמאליים" המופעים בעדות.

ב) האם לדעתכם לילדים היה קל יותר להסתגל למציאות החדשה בגטו?

הדרכה: כתבו את תשובתכם בצורת טיעון, כלומר: טענה + נימוקים (לפחות 2). בנוסף, רשמו נימוק אחד, שישמש מישהו שיש לו דעה הפוכה משלכם.

הטענה שלי:

נימוק 1:

נימוק 2: