שיטת הגירוש מהגטאות למחנות ההשמדה היתה אחידה ברוב המקומות במזרח אירופה. עקרונותיה היו: הפתעה, מהירות, הפעלת טרור והקפדה על כך שהקורבנות לא ידעו על היעדים האמיתיים של הגירוש. הגורמים האחראים לגירוש נהגו להודיע ליודנרטים, ובאמצעותם ליהודי הגטו, על גירושם יום לפני הגירוש המתוכנן, ולפעמים באותו יום, וליודנרטים נאמר שהיהודים מועברים למחנות עבודה אי שם במזרח. בעת ובעונה אחת הוקף הגטו במשמרות חזקים של כוחות ביטחון גרמניים, כדי למנוע בריחה. כאשר לא היה היודנרט יכול לספק, באמצעות המשטרה היהודית, את המכסה שנדרשה, הוכנסו לגטו כוחות של גרמנים ואוקראינים, והם פרצו לבתים ולחצרות והוציאו מתוכם את היהודים המתחבאים. במהלך אקציות הגירוש נורו רבים בתוך הבתים, במחבואים וברחובות, ובהם גם זקנים וחולים שלא היה בכוחם ללכת, ויהודים שגילו התנגדות לגירוש. לאחר הוצאתם מהגטו הובלו היהודים, בדרך כלל ברגל, לתחנות הרכבת, והועלו לקרונות המשא. הצפיפות בתוך הקרונות היתה איומה, ולפעמים נדחסו לתוך קרון עד 150 נפש. הנסיעה מתחנת ההעמסה ועד לתחנת ההשמדה, שארכה בתנאים רגילים שעות אחדות, התנהלה לפעמים ימים, הרכבות הוחזקו שעות רבות בתחנות ועל מסילות ברזל אי-שם בדרך. בתנאים הקשים של צפיפות בקרונות, בלי מים ובלי כל תנאי תברואה, בחום הקיץ ובקור החורף, מתו רבים מהיהודים בתוך הקרונות. לעיתים הגיעו למחנות ההשמדה רכבות ובהם עשרות ואף מאות רבות של גוויות.
מחנה ההשמדה אושוויץ - בסוף שנת 1943 הסתיימה השמדת כמעט כל יהודי פולין ולכן לא היה עוד צורך במחנות ההשמדה בלזץ, טרבלינקה וסוביבור והם פורקו באופן הדרגתי עד 1943. הנאצים החליטו להכשיר את מחנה אשוויץ כמחנה השמדה עיקרי שלהם וזאת משום מקומו בעורק תחבורה חשוב. במהלך 1943 הפך הוא להיות מחנה ההשמדה העיקרי של הגרמנים ליהודי מזרח ומערב אירופה. באשוויץ השתמשו בגז צקלון B לרצח הקורבנות.
בחודשים נובמבר – דצמבר הופסקה פעילותו של המחנה וחלק ממתקני הרצח פורקו כדי להעבירם לגרמניה (הסיבה התקדמות הצבא הרוסי). באמצע ינואר 1945 התקרב הצבא הרוסי למחנה והנאצים פינו את רוב האסירים ב"צעדות המוות". ב 27 בינואר 1945 נכנסו כוחות רוסים למחנה ושחררו 7650 אסירים. מחנה אשוויץ הפך לסמל "הפתרון הסופי" כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה