דף עבודה לשיעור "פריצתה של מלחמת העולם השניה, כיבושה של פולין והקמת הגטאות"

ההוראה לענידת טלאי צהוב

"יומני היקר, היום ניתנה פקודה, שמהיום והלאה חייבים כל היהודים לשאת טלאי צהוב בצורת כוכב. פגשתי אנשים העונדים טלאי צהוב. הם נראו מדוכאים והלכו בראש מורכן."
מתוך: היימן א., יומנה של אווה היימן, יד ושם, ירושלים, 1964 , עמ' 59-60.

"סירבתי לצאת מהבית. אני לא מוכנה לענוד טלאי צהוב! לא אופיע בפומבי עם אות קלון יהודי! אני לא מוכנה שיראו אותי עם הדבר הנורא הזה. אם מישהו מבני כיתתי יראה אותי, אני אמות! חשתי פגועה וכועסת על ששמו אותי למשל-ולשנינה, כדי להבליט ולהשפיל אותי. יהודיה או פושעת, מה ההבדל? האם יש הבדל בכוונות שלהם? האם יש הבדל בבושה ובחוסר ישע שאני חשה? חדלתי להיות יצור אנושי, והפכתי לחפץ" (ליוויה, בת 12, הונגריה).

שאלות - העתיקו את השאלות בדף זה לחלון בתגובה וענו על השאלות

שם התלמיד/ה ____________

כתובת דואר אלקטרוני:

1. ע"פ העדויות, כיצד השפיעה הגזרה של ענידת טלאי צהוב על תחושותיהם של הילדים?
2. מהי כוונתה של הילדה ליוויה כאשר היא אומרת: "חדלתי להיות יצור אנושי, והפכתי לחפץ"?
3. מדוע לדעתכם חייבו הנאצים את היהודים לענוד טלאי צהוב?

מידע: לא היה קושי לזהות את רוב היהודים בפולין בשל לבושם, ושפת דיבורם (דיברו בשפת היידיש). לעומתם, היו יהודים שנטמעו בחברה הפולנית והיה קשה יותר לזהותם ע"פ המראה החיצוני.

החרמת הרכוש

" 7 באפריל 1944 היום באו בשביל האופניים שלי. כמעט שגרמתי לתקלה גדולה. יודע אתה, יומני הקטן, מזה בלבד שהשוטרים נכנסו לבית, נבהלתי באופן מחריד. יודעת אני כי השוטרים מביאים עתה רק צרות אתם, בכל מקום שהם נכנסים... ובכן, יומני הקטן, התנפלתי על הארץ ומלמטה חיבקתי את הגלגל האחורי של האופנים שלי וצעקתי כל מיני דברים אל השוטרים: "שתתביישו לקחת אופניים של ילדה! הרי זה מעשה גנבה!" שנה ומחצה אספנו את הכספים לקניית האופניים[...] שוטר אחד היה מרוגז מאוד - הוא אמר: "רק זה צריך עוד, שילדה יהודית תעשה קומדיה שכזאת כשלוקחים אופניים שלה. שום צאצא של יהודים לא מגיע לו עוד שיחזיק באופניים. גם לחם לא מגיע להם ליהודים, שלא יזללו את הכל, אלא יניחו לפיותיהם של החיילים". יכול אתה לתאר לך, יומני הקטן, מה הרגשתי כשאמרו לי זאת לתוך הפנים". מתוך: היימן א., יומנה של אווה היימן, יד ושם, ירושלים, 1964 , עמ' 59-60.
שאלה
4) שוד האופניים, שנעשה ע"י השוטרים היה משמעותי עבור אווה לא רק משום שנלקח ממנה חפץ יקר, היו למעשה גם משמעויות נוספות וקשות יותר. הסבירו מדוע הגיבה אווה תגובה קשה כל־כך ללקיחת האופניים?

הכליאה בתוך גטו וחיי היומיום בגטו

"את כל היהודים העבירו לאזור אחר בעיר, שבו הקימו גטו מוקף גדרות. לא יכולנו להעביר הרבה דברים כי את המכונית של אבא החרימו ונשאנו בעצמנו את החפצים."
(מיכאל)
מתוך: מורגנשטרן נ. ושגיא כ., ילדים מבוגרים, יד ושם, ירושלים 1996, עמ' 49.

גטו ורשה – פולין (מתוך עדותה של ינינה זמיאן , ,VD 98 ארכיון יד ושם)

בדירה של 5 חדרים יכלו לגור עד ל 40- איש , אז תתאר לך בבוקר תור לבית שימוש , או מקום במטבח . איזה מריבות היו בין אנשים .

עוד בהתחלה היה מה לבשל , מתי לבשל , ואיך . בישול לא היה על הגז , אלא על עצים ועל

פחמים למי שעוד היה . זה לוקח זמן , אז היו מקרים שאנשים עזבו את הדירה מכיוון שלא

יכלו לחיות עם אנשים אחרים .

מה עושים בתקופה זו בחור ובחורה אם רוצים להיפגש ? בלי אבא , אמא , ומשפחה , ויש לזכור שיש גם שעת עוצר בשבע וחצי . יש רק מקום אחד שאפשר להיפגש בו , וזה חדר

מדרגות .

שם הם ישבו והתנשקו או ודיברו , שאף אחד לא ישמע , כי אפילו במטבח היה תמיד מישהו

לן , זה היה מקום לרומנטיקה ."

"בגטו … היו לי חברים וחברות והייתי מאוד פעילה. היה שם קומיטאט [מועצה] של ועד הבית , ועד נשים , ועד הנוער וועד הילדים . לילדים עשו בחצר מגרש לכדורגל ו … היינו פעילים מאוד ,הסביבה היתה נחמדה ופגשתי שם איזה בחור שהוא … אומנם היו בעיות , לדוגמא האוכל ,לנו כבר לא היה אז כבר כסף וקיבלנו עזרה . היו בתי מטבח ליהודים , …

היתה לי חברה והגיעו הדברים עד כדי כך שהיה שם גג מרעפים ועל הגג הזה אנחנו בקיץ

היינו שוכבים ומשתזפים .

היו לנו ערבים של משחקים וערבים של נשפים , כל נשף כזה היה בשביל לאסוף כסף לבתי

יתומים , למשל בית היתומים של קורצ'אק היה מולנו … או לפליטים . אבל היו נשפים . ואנחנו חיברנו שירים לנשפים האלה .

היתה גם ספריה . כל דייר נתן את כל הספרים שהיו לו יכולת לקחת ספרים , כי הגרמנים סגרו את כל בתי המסחר לספרים ואת הספריות בהשאלה של היהודים .

אני זוכרת שמישהו התאבד , זרק את עצמו מאיזה קומה חמישית ואז אמרו שכשנופלת כיכר

לחם מקומה חמישית אז כולם רצים לתפוס אותה , אבל כשנופל אדם אף אחד לא שם לב ."

שאלות:

4) ינינה מתארת את מציאות קשה של חיים במחסור, כמה משפחות מתגוררות בצפיפות באותה דירה, נאלצות להתחלק ביניהן בכל. התנאים הללו גרמו למריבות וסכסוכים בין המשפחות ובתוכן. מהמשפטים האחרונים בעדות אנו למדים, שהיו גם מקרים קיצוניים של כהות חושים וחוסר רגישות לחיי אדם.

למרות מציאות החיים הקשה, מזהים בעדותה גם אלמנטים של "חיים נורמאליים", במיוחד בשגרת חייהם של הילדים.

א) ציינו את הביטויים "לחיים נורמאליים" המופעים בעדות.

ב) האם לדעתכם לילדים היה קל יותר להסתגל למציאות החדשה בגטו?

הדרכה: כתבו את תשובתכם בצורת טיעון, כלומר: טענה + נימוקים (לפחות 2). בנוסף, רשמו נימוק אחד, שישמש מישהו שיש לו דעה הפוכה משלכם.

הטענה שלי:

נימוק 1:

נימוק 2:

כיבוש פולין וחלוקתה

ב-1 בספטמבר פלשו צבאות גרמניה הנאצית לפולין ובכך החלה מלחמת העולם השניה. הצבא הפולני, עמד לבדו אל מול התוקף הגרמני ותוך כשבוע רוסקו כוחותיו. ב-3 בספטמבר הכריזו בריטניה וצרפת מלחמה על גרמניה, אך לא פתחו במהלכים צבאיים שיכלו ליצור "חזית שניה" ולהקל על הצבא הפולני. ב-17 בספטמבר, בתיאום מראש, פלש הצבא האדום לפולין ממזרח. תוך פחות מחודש נכבשה פולין כולה. במערכה שהתנהלה בשיטת ה"בליצקריג" (מלחמת בזק) כבשו הגרמנים את פולין, ו-33 מיליון בני אדם מצאו עצמם נתונים מעתה תחת הכיבוש הגרמני והסובייטי. כ 2 מליון יהודים נותרו בחלק הגרמני של פולין וכמליון וחצי מצאו עצמם בתחומי השטח שכבש הצבא האדום הרוסי.

מפת החלוקה הסובייטית- גרמנית של פולין

מדיניות הנאצים כלפי יהודי פולין

לאחר כיבושה של פולין החליט הממשל הנאצי לחלק את השטחים שנכבשו בידי גרמניה לשני חלקים:

1) שטח שסופח לרייך הגרמני – שטח זה כלל שטחים במערבה של פולין: שטחים שהיו חלק מגרמניה עד מלחמת העולם הראשונה, ושטחים נוספים שלא היו מעולם בידי גרמניה.

2) שטח הממשל הכללי – ה"גנרל-גוברנמן" – אזור מרכז פולין, אשר לא סופח לרייך, והפך לשטח בשליטת הכוחות הצבאיים הגרמנים. למושל אזור זה, מונה הד"ר הנס פרנק וכבירת ה"גנרל-גוברנמן" נקבעה העיר קרקוב ולא ורשה, שהיתה עד פרוץ המלחמה בירתה הלאומית של פולין.

ההבדל העיקרי בין החבל המסופח לחבל הכבוש היה, שהאזור המסופח לרייך נועד להיות מיושב בגרמנים בלבד ולכן הכוונה הראשונית היתה לגרש ממנו את כל הפולנים והיהודים שישבו שם. ואילו ה"גנרלגוברנמן" אמור היה לקלוט יהודים ופולנים, שגורשו מהאזור של פולין שסופח לרייך הגרמני.

איגרת הבזק של היידריך 21 ספטמבר 1939

בזמן הפלישה לפולין לא היתה לגרמנים תוכנית מגובשת באשר ליהודים שגרו בתחום האזור שכבשו. ההנחיות הראשונות הנוגעות ליהודי פולין הכבושה הועברו באיגרת שנשלחה ב-21 בספטמבר ובה הוראות ראש משטרת הביטחון, ריינהארד היידריך. איגרת זו ידועה כ"איגרת הבזק". באיגרת נתן היידריך פקודה לאנשיו לבצע מספר צעדים ארגוניים:

א. לטהר מיהודים את השטחים בפולין, שאמורים להיות מסופחים לגרמניה. לרכז במהירות את היהודים בכמה ערים גדולות הנמצאות בצמתי רכבות או בסמוך למסילות ברזל.

ב. להקים מועצות זקנים (יודנראטים) בריכוזים של הקהילות היהודיות, שיורכבו, "ככל האפשר מאישים סמכותיים ורבנים שנותרו". תפקיד מועצות הזקנים (יודנראטים): לבצע את הוראות הכוחות הגרמנים באופן מדויק, להיות אחראים לשיכונם וכלכלתם של היהודים שבאחריותם. הוא פקד להעביר קהילות יהודיות קטנות מ-500 נפש לעיר הריכוז הקרובה (היודנראטים היו אחראים לפנוי היהודים ממקומות קטנים וקליטתם בערים גדולות יותר).

ג. "אריזציה" של מפעלים יהודיים - מסירת אדמות של יהודים לאיכרים גרמנים או פולנים אשר יעבדו אותם תחת פיקוח הממשל במקום.

היידריך קבע כי השליטה ביהודים בפולין נתונה לידי הס"ס ולזרועות המשטרה ולא בידי הצבא הגרמני (הוורמכט).

יחידות הס.ס החלו מיד בביצוע הוראותיו של היידריך. הם גרשו יהודים ממקום מושבם הקבוע והעבירו אותם לשטחי גנרלגוברנמן (שטח בפולין שהוגדר כמקום מושבם של היהודים), החרימו רכוש של יהודים ופגעו בבסיס הכלכלי שלהם וביכולתם להתקיים בכבוד – כל זאת באכזריות רבה ותוך כדי השפלתם של היהודים.

הנס פרנק ומפקדתו התמקמו בעיר קרקוב, שהיתה אחראית על כל אזור "גנרלגוברנמן", נקבעה כעיר "נקיה" מיהודים. על כן סולקו כל היהודים, הנימוק היה ש"לא ייתכן שנציגי הרייך הזה יאלצו להיתקל ביהודים בזמן כניסה לבתיהם או יציאה מהם".

ריכוז ובידוד והשפלה: מטרת הגזרות הנאציות היתה ליצור הפרדה בין היהודים לבין האוכלוסייה המקומית הפולנית. היהודים בני 10 ומעלה חויבו לסמן את הבגד העליון בסרט לבן עם מגן דוד כחול או בטלאי צהוב. היה אסור להם להיכנס לרחובות מסוימים בערים ולהשתמש ברכבות ללא היתר מיוחד (ביטול חופש התנועה). נאסר על היהודים לשנות את מקום מגוריהם ללא רשות. הם חויבו לסמן את החנויות ובתי העסק שלהם.

חיי היהודים הפכו לרצופי התעללות והשפלה. יהודים נחטפו לעבודות מזדמנות, התעללויות ברחובות הערים, תלישת זקנים והוראה לנשים לנקות בלבניהן את רחובות העיר. מקרים בהם הוכו יהודים בידי אנשי הביטחון הנאצים הפכו לשגרה.

הרס הבסיס הכלכלי של היהודים וניצול: כפי שראינו באיגרת של היידריך כבר בימי הממשל הצבאי החל תהליך "אריזציה" (ההחרמה שלמפעלים ובתי עסק יהודיים וסחורות). בידי היהודים נשארו רק חנויות קטנות – לרוב חנויות מכולת קטנות – ובתי מלאכה זעירים, שסומנו בהתאם. דירותיהם של יהודים אמידים נלקחו מהם, על תכולתן. על היהודים נאסרה החזקת סכומי כסף משמעותיים במזומן, חשבונותיהם הבנקאיים הוקפאו והותר להם למשוך מידי שבוע סכום מזערי שלא איפשר כל פעילות כלכלית. יהודים שהיו שכירים ובעלי מקצועות חופשיים, מצאו עצמם ללא עבודה, הם התקיימו בדוחק ממכירת חפצים ומחסכונות שהצליחו להציל.

יהודים נוצלו לעבודות שונות ומשונות כגון סחיבת משאות, עבודות לצורכי הצבא, וניקוי הרחובות מנזקי המלחמה. לאחר שהוקם ה"גנרלגוברנמן" חויבו כל הגברים היהודים בגיל העבודה לעבוד בעבודות כפייה. אחרים נשלחו למחנות עבודה, בהם הועסקו בסלילת כבישים, חיזוק ביצורים, בניין וחקלאות. תנאי החיים, המזון, והתברואה הקשים ששררו שם גרמו להתשת כוחות, לפריצת מגפות ולתמותה רבה.

פגיעה תרבותית וחינוכית: מערכת החינוך היהודית נסגרה, נאסרה תפילה בציבור בבתי הכנסת.

כליאת היהודים בגטאות:

בידודם של יהודי פולין הגיע לשיא בסגירתם בגטאות, החל באביב 1940. אופי הגטאות ועומק הניתוק שלהם מהסביבה השתנו באזורים השונים ולעיתים אף היו ביניהם הבדלים קיצוניים. רובם המכריע של הגטאות התרכז בשטח הגנרל גוברנמאן (פולין הכבושה), אך גם בשטחים המערביים יותר של פולין, שסופחו לגרמניה, נסגרו יהודים בגטאות.

מפת חלק מהגטאות בפולין (גליציה המערבית, שטח שהיה מחוץ ל"גנרל-גוברנמן")

בתמונה גירוש יהודים לגטו לובלין בפולין

טיעוני הנאצים להקמת הגטאות:

הטיעון הנאצי	העובדות ההיסטוריות
הגטאות הם המשך של החיים היהודיים בגטאות של ימי- הביניים. היהודים זוכים לאוטונומיה פנימית.	לא היה דמיון בין גטאות ימי-הביניים לבין הגטאות שבנו הנאצים. בימי הביניים זכו יהודי הגטו לחופש תנועה ועיסוק כמעט חופשי.
למנוע ספסרות במצרכי מזון	קיום הגטאות הגביר את המסחר "בשוק השחור" של המזון. ליהודים בגטאות הוקצבו כ- 200 קלוריות ליום, כלומר לא תתכן הישרדות ללא קניית מזון בשוק השחור (80% מהמזון בגטו ורשה למשל היה מוברח).
כדי למנוע מהיהודים לפגוע במשטר הנאצי.	יהודי פולין לא היו אף פעם בקשר עם מפלגות ומחתרות פולניות חתרניות.
משיקולים סניטריים (למנוע הפצת מחלות).	קיומו של הגטו רק הגביר את תפוצת המחלות המדבקות בערים וזאת בשל תנאי הצפיפות והמחסור במים חמים, סבון ותרופות שהיו בגטאות.
לשמור על ביטחון היהודים.	חיי היהודים לא היו חשובים בעני הנאצים כידוע. תנאי המחייה האכזריים שנקבעו ע"י הנאצים הביאו למותם של מאות אלפים בגטאות מרעב, קור ומחלות.

ההסברים להקמת הגטאות:

ישנם הטוענים שהגטאות הוקמו כמכשיר לחיסולם הפיזי של היהודים. כלומר הכנסת היהודים לתנאים פיזיים קשים שיגרמו לתמותה וכך יושג היעד של השמדת היהודים. אין ספק שבגטאות מתו המוני יהודים, (בשנים 1940-1941 נספו קרוב ל 20% מתושבי גטו לודז' וורשה, המצב היה דומה בגטאות אחרים), אך זו אינה הוכחה לקיומה של תפיסה נאצית כזו. אין בידנו מסמכים או הוכחות שהגטאות תוכננו להיות אמצעי הכחדה ליהודים.

ההסבר המתקבל על הדעת הוא, שהגטאות נבנו כדי לממש את האידיאולוגיה האנטישמית של הנאצים, דהיינו בידוד היהודים מהחברה האנושית, הוקעתם והשפלתם. סביר להניח שהנאצים השתמשו בגטאות כמחנות בהם ירוכזו היהודים עד שתתקבל החלטה כיצד לנהוג בהם (וכך היה, כאשר נבנו מחנות ההשמדה פורקו הגטאות ויושביהם הועברו למחנות).

דרך ניהול הגטו:

ביטחון – הוקמה משטרה יהודית בתוך הגטו, שהיתה תחת פיקוחו של היודנרט. המשטרה הפולנית עמדה בשערי הגטו, הצבא הגרמני שמר מסביב לחומות הגטו.

ניהול רשמי - היודנרטים אחראים לביצוע הנחיות הממשל הנאצי בתוך הגטו (להחליט מי יצא לעבודה, היכן יגורו התושבים, חלוקת מזון וכו).

מוסדות סעד וסיוע – הג'וינט האמריקאי פעל באישור הנאצים וסיפק סיוע, מזון ותרופות בשנת 1941 פעילותו נפגעה בשל קשיים תקציביים. היו גם מוסדות סיוע עצמאיות שזכו לתרומות והלוואות של יהודים פולנים בעלי ממון.

עבודה – חלק מהגברים הועסקו בעבודות כפייה. החל מ 1940 נשלחו גברים למחנות עבודה. היו גטאות בהם היו מפעלים ובתי מלאכה שיצרו מוצרים שנמכרו מחוץ לגטאות. המפעלים היו בבעלות יזמים פולנים או גרמנים ונוהלו בחלק מהמקרים ע"י היודנרט, היו גם מפעלים בבעלות של יהודים שפעלו בחשאי. השכר הזעום שהרוויחו הפועלים גרם לחלק מהיהודים לדחות אפשרות תעסוקה זו.

חינוך ותרבות - הנאצים אסרו קיום בתי ספר, בתי כנסת ופעילות חברתית-תרבותית בתחומי הגטאות, למרות זאת התקיימה פעילות דתית, תרבותית וחינוכית ענפה במחתרת. הפעילות כללה: בתי ספר לגילאים שונים, חינוך מבוגרים, מקהלות ותזמורות, תאטרון, כתיבה ושירה ביידיש ועברית, עיתונות. בגטו ורשה אף פעל ארכיון שתיעד את החיים בגטו (הארכיון הוחבא בכדי חלב מתחת לאדמה, חלקו שרד והוא נמצא במוזיאון היהודי בוורשה)

היהודים עקפו גם את האיסורים שהיו עליהם בתחומי הדת. הם קיימו תפילות משותפות בבתי כנסת חשאיים, חלק שמרו על הכשרות ועל מצוות אחרות.

לסיכום, למרות כוונתם של הנאצים להחזיק את הגטו סגור ומבודד מהעולם, תושביו הצליחו לעקוף חלק מהאיסורים שהוטלו עליהם. הדבר נבע ממגבלות הפיקוח שהיו לנאצים על הגטו. בחסות הצפיפות, היוזמה וכושר ההישרדות של היהודים הצליחו היהודים לשמור על סדר חברתי וערכי ולהימנע מתוהו ובוהו.

על המצב המיוחד אליו נקלעו הילדים כאשר הם הוכנסו יחד עם משפחותיהם לגטאות, ועל אופן תפקודם במצב הזה תוכלו לקרוא בדף העבודה.

עברו עכשיו לדף העבודה של השיעור

הרחבות היסטוריות לשיעור זה (קריאת רשות)

יודנראט

איגרת הבזק של היידריך

על החיים בגטו באתר "גטו ורשה"

כתיבה טיעונית - חזרה על החומר שלמדנו בשיעור לקראת השימוש בתוכנת דיגלו

מהי שפה טיעונית

בשיעור זה, השפה בה כותבים את התשובות צריכה להיות שפה טיעונית. זו בעצם גם שפת כתיבת עבודה אקדמית, כי בכל עבודה ישנם טענות או תשובות אפשריות לשאלות ונימוקים לאותן טענות ותשובות.

הנחיות לכתיבה טיעונית:

אנחנו מבחינים בין טענה, לבין טיעון, שאלה, ראיה ודוגמה.

טענה – אמירה/דעה. הצהרה בלתי מנומקת.

לדוגמה: הילדות בתקופת השואה הייתה שונה מהילדות שלנו.

טיעון : טענה + נימוק/הסבר וראיה המחזקים או מפריכים את הטענה. שימו לב! בטיעון יכולים להיות יותר מנימוק, הסבר או ראייה אחת.

דוגמה לטיעון: הילדות בתקופת השואה הייתה שונה מהילדות שלנו, כי לא נשמרה המסגרת המשפחתית (ילדים רבים הופרדו מהוריהם מסיבות שונות) וגם בגלל שעל הילדים הוטלו תפקידים של מבוגרים (רבים מהילדים יצאו לעבוד כדי לסייע למשפחה).

ראיה - היא הוכחה לנכונות הטיעון. אפשר להביא ראיה מתוך מחקר, מתוך ניסוי, כתבה, ספר וכדומה. ישנם ראיות "איכותיות" למשל ראיה שהובאה ממחקר שנעשה באוניברסיטה או ראיה פחות איכותית, למשל מתוך כתבה בעיתון.

דוגמה - המקרה בודד בד"כ שאמור לחזק את הטיעון.

דוגמה למבנה של טיעון (זו רק דוגמה שהמצאתי, אין לי מושג מהי התשובה הנכונה לשאלה הזו):

שאלה: באיזה אופן משפיעה אכילת שוקולד על מוח האדם

טענה: אכילת שוקולד משפיעה לטובה על חשיבה יצירתית.

נימוק: בשוקולד יש חומרים הממריצים את פעולת המוח.

ראיה: בניסוי שנערך בשנה שעברה הוכח שאנשים שאכלו שוקולד היו יצירתיים יותר ממי שנמנע אכילתו.

דוגמה: אח שלי אוכל חצי חפיסה ביום והוא אדם מאוד יצירתי.

תרגיל:

דוגמה לטיעון: הילדות בתקופת השואה הייתה שונה מהילדות שלנו, כי לא נשמרה המסגרת המשפחתית (ילדים רבים הופרדו מהוריהם מסיבות שונות) וגם בגלל שעל הילדים הוטלו תפקידים של מבוגרים (רבים מהילדים יצאו לעבוד כדי לסייע למשפחה).

חלקו את הטיעון שלמעלה, לטענה, נימוק וראיה (יתכן וישנם יותר ממרכיב אחד).

כתבו התרגיל בצורה של מפה טיעונית גרפית (להדגים על הלוח, להדגיש את נושא החיצים).

התשובה: כאן, ישנה טענה אחת , 2 נימוקים לטענה ושתי ראיות/הוכחות לחיזוק הנימוקים.

מהו טיעון טוב?

טיעון טוב הוא טיעון שיש בו:

1. יותר מנימוק אחד.
2. מבוסס על מידע אמין כמה שיותר.
3. מתייחס לטיעונים שונים/מנוגדים באותו נושא (כלומר לדעות מנוגדות לשלי).
4. עשיר - נוגע בהיבטים שונים באותו טיעון.

בקיצור עממ"י בקריאה מלמטה למעלה.