בסוף שנת 1941 החלו הנאצים לחסל את הגטאות, כלומר לשלוח את תושבי הגטו למחנות ההשמדה. חברי המחתרות היהודיות, שרבים מהם היו חברי תנועות הנוער, התלבטו בשאלה האם לצאת למרד בנאצים.
מונח לפניכם דף מקורות המתאר את הדיון שנערך בגטו וילנא (עיר הבירה של ליטא) בשאלת היציאה למרד, שנערך ב 31.12.1941
אנו עומדים לשחזר את הדיון שנערך באותו הערב. אתם תצטרכו להחליט בסופו של הדיון האם לצאת למרד
רקע על גטו וילנא
במהלך שנת 1941 בשורה של אקציות חוסלו רוב יהודי וילנה (40,000 מתוך 60,000 יהודים). ב- 1 בינואר 1942 פרסם אבא קובנר כרוז אל חברי תנועות הנוער בגטו וקרא: "אל נלך כצאן לטבח". הייתה זו הקריאה הפומבית הראשונה למרד. לראשונה נודע מה עלה בגורל היהודים שהוצאו מן הגטו – כולם הומתו בפונאר. לאחר הכרוז החליטו כל תנועות הנוער בגטו לארגן מחתרת משותפת. כדי שלמור על החשאיות הוקמו תאי מחתרת בני חמישה אנשים כל אחד, סה"כ כ- 300 איש. כמפקד המחתרת מונה יצחק ויטנברג, ראש הקבוצה הקומוניסטית בגטו, שהיה בקשרים עם המחתרת הקומוניסטית שמחוץ לגטו.
בוילנה החלו לייצר נשק (בקבוקי מולוטוב) ולהבריח נשק ממפעלי נשק של הצבא הגרמני שם עבדו. ס' יו"ר היודנראט היה חבר מחתרת, והוא סייע להם בארגון מרתפים אטומים ומוחבאים ששם יוכלו להתאמן בחשאי. יו"ר היודנראט, גנס, העלים בתחילה עין מפעילותם, אך לקראת שנת 1943 – עם חיסולם של גטאות רבים, הוא החל לחשוש שמא יגלו הגרמנים את המחתרת ויחסלו את הגטו. גנס קידם את היצרנות בגטו במטרה לשמור עליו ואסר על פעילות המחתרת ואף אסר חברי מחתרת. בשלב מסוים נודע דבר פעילותה של המחתרת לאנשי הגטו וגנס דרש להסגיר את מפקד המחתרת בגלל הסיכון להשמדת הגטו. כל אנשי הגטו תמכו בהסגרה מתוך תקווה שימשיכו לחיות. לבסוף הוסגר ויטנברג, אך הוא התאבד בבליעת רעל לפני שעונה ע"י הגרמנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה