יום שישי, 25 בדצמבר 2009

הסרט מאה ילדים שלי, סיפורה של לנה קיכלר ששיקמה יתומים יהודים אחרי השואה


הסרט "מאה ילדים שלי" של הבמאיות, עמליה מרגולין ואושרה שוורץ, המבוסס על הספר "מאה ילדים שלי" שנכתב ע"י לנה קיכלר.
סיפור בית הילדים של לנה קיכלר:


באביב1945 , הגיעה לנה קיכלר, אישה צעירה, בודדה ששרדה את המלחמה, אל בית הוועד היהודי בקרקוב. שם, היא גילתה עשרות ילדים ניצולים בני 3 עד 15, כולם במצב פיסי ונפשי קשה. בבית הוועד היהודי הצטופפו ילדים ששרדו משום שהצטרפו לפרטיזנים, אחרים ששרדו את מחנות הריכוז, וילדים שהוחבאו ע"י משפחות נוצריות ובמנזרים. רבים מהם איבדו את זהותם היהודים והיו אף כאלו שפיתחו זהות נוצרית אדוקה ואפילו אנטישמיות. לנה החליטה לקחת על עצמה אתגר גדול, להקים עבור הילדים בית, ולשקם את הנזק שנעשה להם בתקופת המלחמה האכזרית. הצעד הראשון שהיא נוקטת הוא בניית בית חם, נקי ואוהב עבור מאה הילדים שאספה מבית היתומים. בדרכים שונות ומשונות, היא מצליחה להשיג מימון ואמצעים לבניית בית ילדים בעיירה בזאקופנה שבדרום פולין. מיד לאחר מכן היא אוספת את הילדים ויוצאת עימם לביתם החדש. בבית זוכים הילדים לביגוד נאות, לתנאי דיור מעולים (יחסית למה שהורגלו עד אז), למזון בכמות ואיכות נאותים ולטיפול מסור ואוהב מידי לנה וצוות העובדים. לנה, שהייתה פסיכולוגית במקצועה, יודעת שתהליך השיקום צריך לנגוע גם בעברם של הילדים ולכן היא דואגת לראיין כל ילד בנפרד, להעלות על הכתב את סיפור חיו ולבנות יחד עימו את סיפור ילדותו והישרדותו.

בהשפעת משנתו של יאנוש קורצ'ק, מקימה לנה בית ילדים שנוהל באופן דמוקרטי, שבו יש לילדים ה

גדולים והחזקים סמכויות והם שותפים בתפעול ובטיפול בית הילדים. בסובלנות אין-קץ ובקבלה, מצליחה לנה להתגבר על הקשיים המתעוררים תוך כדי עבודתה: סיוטי לילה ופחדים, אלימות קשה, בעיות תקשורת ועוד. בזכות מסירותה המוחלטת (לנה הקימה משפחה מחדש רק אחרי שדאגה לסידור אחרון הילדים), מצליחה לנה וצוותה לספק לילדים חוויות ילדות "נורמאליות" (מסיבת פיז'מות, חופשת סקי, לימודים) והחשוב מכל להשיב לרובם את האמון בחיים ובעולם המבוגרים.
לנה נאלצת לקטוע את התהליך החינוכי אותו התחילה בשל התקפות אלימות מצידם של אנטישמים מקומיים. היא מחליטה לקחת את מאה הילדים שלה למסע נועז מערבה. היעד הוא, לחצות את גבול פולין צ'כוסלובקיה, ומשם לנסוע מערבה, מדובר היה בסיכון אדיר, שכן לחלק מהילדים לא היו דרכונים, ובאותו הזמן נאסר על תושבי המזרח לעבור למערב בשל "המלחמה הקרה".
לאחר מסע מפרך הם מגיעים לצרפת, שם הם חיים שלוש שנים נוספות בתקופה זו עוזבים חלק מהילדים לאחר שאומצו ע"י משפחות יהודיות. ב-1949 מגיעים לנה והילדים לישראל. כאן היא סוגרת מעגל, נפרדת מהילדים ודואגת לקליטתם בקבוצת שילר. רק לאחר שהיא מוודאת שהילדים נקלטו כראוי, היא עוזבת אותם

, מקימה משפחה ועושה לביתה, אך שומרת על קשר עם הילדים עד יום מותה.

הסרט אינו מתיימר להיות סרט תיעודי-היסטורי, למרות שהוא משופע בתיאורים ופרטים מההיסטוריה. הסרט, מנסה לשתף את הצופה בחוויה באמצעות שחזר חלק מחוויות הילדים (העדויות החיות), תוך הדגשת מקומה המרכזי של לנה קיכלר במעשה. הסיפור מובא בשלושה קולות. הראשון, קריינות שמקורה בציטוטים מהספר "מאה ילדים שלי", הקריינות מספקת את נקודת מבטה של לנה קיכלר. השני, העדויות של בוגרי בית הילדים, שמתארים את חווית הילדות לאחר התבגרותם (אולי נכון יותר לומר הזדקנותם), כלומר מדובר בנקודת מבט סובייקטיבית ופרספקטיבית, על כל המשמעויות הנובעות מכך. הקול השלישי, שייך לשירה זילברמן, "הבת של לנה" כפי שהיא מגדירה את עצמה, היא מספקת לצופה מידע בדבר חיה של לנה לאחר הגעתה לארץ בשנת 1949 ועד יום מותה.

לסרט נבחרו עדים שזו להם הפעם הראשונה שהם חוזרים לבית הילדים בזקופאנה. הבמאית, שהייתה חייבת מטעמים מובנים לצמצם את מספר העדים, בחרה להתמקד באדית, אלה, מקס (אהרון בספר), יוסי, נחום ושאול (נתן בספר) שהיה דמות משמעותית ביותר בבית הילדים. על שאול מספרת רבות קיכלר גם בספרה וגם בתכניות טלוויזיה ליום השואה שהוקלטו בזיקנתה.

אנא ענו על השאלות הבאות בתיבת התגובות:

עבדו בזוגות, רשמו את שמכם בתוך התיבה.

1. ילדי בית היתומים שבגרו מספרים בסרט, שכבר בשלבים הראשונים של קליטתם בבית הילדים קראה להם לנה לחדרה וראיינה כל אחד מהם. את זיכרונותיהם העלתה על הכתב ותייקה באופן מסודר בארכיון בית הילדים, מאוחר יותר ציטטה את חלק מהדברים בספריה. מדוע עשתה לדעתכם עשתה זאת? מדוע זה היה חשוב?

2. מה לדעתכם היה "סוד ההצלחה" של לנה קיכלר? מדוע הילדים נתנו בה אמון?



תגובה 1:

  1. סבא שלי ניצל מהשואה הוא היה רומני וסבתא שלי שרדה את השואה היא היתה במירפאה של הדוקטור האכזרי הזה מנגלי או מה שמו? ובסוף זכתה להגיע לא''י ולהקים מישפחה חרדית יהודיה דתייה גאה ואני ראתי את הסרט הזה בביי'ס בית יעקוב בו אני לומדת וזה סרט שבנות בכו עד בלי די

    השבמחק